איך הגעתי לכאן
אני זוכרת את תחילת הדרך שלי, כשרק התחלתי לרקוד.
הייתי אז בת 17, נערה חסרת ביטחון, עסוקה מאוד במאבק עם הגוף והמשקל.
בקבוצה שלי היו נשים בוגרות ובשלות ממני. הסתכלתי עליהן בכמיהה. הן היו בעיניי כל כך נשיות, רכות, יפות וחכמות - וכאילו החזיקו איזה סוד.
ראיתי בהן אפשרות אחרת להיות עם הגוף.
קיוויתי שאולי יום אחד גם אני אדע לנוע כך: ברוך עם עצמי, באהבה לגוף ובכבוד אליו. שאוכל לגלות ולבטא חלקים בתוכי שעוד לא הכרתי ושלא היה להם מקום.
עבורי זה היה גילוי ששינה את החיים.
והיום אני פוגשת את הרגעים האלה גם בסטודיו, אצל הנשים שמגיעות אליי.
לפעמים זה קורה ברגע אחד. לפעמים משהו מחלחל לאט־לאט. אבל האדוות שהתנועה יוצרת בתוך החיים יכולות להיות עמוקות ומרגשות.
גוהר